<h1>סמ"ג עשין סימן רמ"ח</h1>
<h2>דף יב.</h2>
בד"א שמי הצינור פוסלין את המקוה כשהמים נופלין מן הצינור למקוה אבל אם נופלין מן הצינור לקרקע ומן הקרקע למקוה המשכה היא ואינו פוסל אם כבר יש במקוה כ"א סאה (ב"ב ס"ה ב' תד"ה צינור) כדתניא בפ"ק דתמורה (י"ב א') רבי אליעזר בן יעקב אומר המקוה שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאה ופותקן למקוה והן טהורין מפני שהשאיבה מטהרת ברביה ובהמשכה.
כתוב בשאלתות דרב אחאי (אחרי סימן צ"ו), בפרק קמא דתמורה (י"ב ב') מקוה חסר שנפלו בו שלשת לוגין מים שאובין פסול ואם היתה משיכה מושכת מן החוץ ע"י צינור שקבעו ולבסוף חקקו ונפלו לתוך המקוה אינן פוסלין דכי אתא רב דימי אמר שאיבה שהמשיכה כולה טהורה, ואיצטרופי נמי מצטרפי לארבעים סאה דתניא (תוספתא מקואות פ"ד ה"ב) רבי אליעזר בן יעקב אומר (גת) [גג] שיש בו עשרים ואחת סאה מי גשמים ממלא תשע עשרה סאה בכתף ופותקן למקוה על ידי המשכה והן טהורין שהשאיבה מטהרת ברבייה והמשכה כלומר כשיש שם רוב מים כשרין והשאובין באין למקוה על ידי המשכה ואם המשיכן על ידי צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסלין את המקוה, ותנן אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון ואומר רב פפא לפי חשבון כלים ומני רבי יוסף בן חוני היא, כיצד מקוה שנפלו שלשת לוגין מים שאובין מכלי אחד או משנים ושלשה כלים מצטרפין והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון אבל מארבעה כלים אין מצטרפין (ע"פ לשון רמב"ם מקואות פ"ה ה"א) עד כאן דבריהם, משמע מתוך דבריהם דרב דימי ורבי אליעזר בן יעקב אינם חולקין ורבי אליעזר בן יעקב שאמר שתשע עשרה סאה שאובין שהומשכו מצטרפין להשלים המקוה לטבול בו מיד, ושאיבה שהמשיכה כולה טהורה דקאמר רב דימי הוא פירושו שאם היה כל המקוה מים שאובין שהומשכו לא פוסלין ולא מטבילין בהן עד שירדו עליהם מי גשמים ארבעים סאה, אבל אם לא הומשכו, אפילו שלשת הלוגין מים שאובין בתחילה פוסלין את המקוה אפילו היה אחרי כן מ' סאה כשרין, זאת השיטה באה מחכמי לוניל בימי רבינו יצחק (תד"ה ואין ע"ש), והשיב כי לפי דברי השאלתות הדין עמהם וגם כל הסוגיא מתיישבת בזה דלרבי אליעזר בן יעקב אומר ר' חייא בר אבא מתחלה דברבייה והמשכה כשר לטבול בו מיד אבל אם אין שם רוב של מים כשרים כי אם החצי שהם עשרים סאה פסול לטבול בו עכשיו אף אם ישלימנו אחרי כן לארבעים סאה מי גשמים, ועולה על דעתו עתה שזהו פירוש משנתנו שאומרת שמים שאובים פוסלין את המקוה לפי החשבון כלומר כשחשבון השאובין כחשבון הכשרים אפילו יהיו השאובין נמשכין ומתניתין רבי אליעזר בן יעקב היא, ומקשה אחרי כן מכלל ד[ל]רבנן אפילו ברבייה של כשרים פסול לטבול בו עתה וגם אם אחרי כן נפלו בו גשמים ארבעים סאה יהא פסול מדאוקמת משנתנו דווקא כרבי אליעזר בן יעקב אלא הא דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן שאיבה שהמשיכה כולה טהורה כלומר אינה פוסלת את המקוה שאם יוסיפו שם ארבעים סאה מי גשמים כשר לטבול בו, הא מני לא ר' אליעזר ולא רבנן, אלא ודאי הא דרב דימי דברי הכל היא הלכה למעשה ולא נחלקו רבי אליעזר וחכמים לפסול את המקוה אלא על ידי צירוף המשכת מים שאובין בלבד שלרבי אליעזר צריך רוב כשרים ולרבנן אף ברוב הכשרים פסול אבל כשיהיה שם אחרי כן ארבעים סאה של מי גשמים יהא כשר לטבול בו לדברי הכל, ומדקדק אחרי כן אלא מתניתין דאמרה דלפי חשבון פוסלין את המקוה ועולה על דעתו שפירושו כשיש החצי מים שאובין שהומשכו שהם עשרים סאה נפסל המקוה שאין לו תקנה עוד אף בהשלמת מ' סאה של מי גשמים מני לא רבי אליעזר בן יעקב ולא רבנן שהרי אמרנו דההיא דרב דימי דברי הכל היא, ואין לומר דפוסלין דמתניתין היינו לטבול בו עכשיו אבל בהשלמת ארבעים סאה מי גשמים יהא כשר אם כן מה הוא אומר פוסלין את המקוה ממה הוא פוסל עתה ממה שהיה קודם שהיו בו השאובין שגם אז לא היה ראוי לטבול בו שלא היה בו ארבעים סאה, אלא אמר רב פפא לפי חשבון כלים רוצה לומר וכאשר בארנו למעלה. ולפי זה מתיישב ההיא דישבר הקנקנים שבארנו למעלה (דף ר"מ ד' בד"ו [הו' במקואות פ"ב מ"ז]) וההיא דממלא בכתף ונותן לעליון [הו' במקואות פ"ו מ"ח] ואינו ממשיכם בקרקע בלא נתינה לעליון מפני שזה לא יועיל לטבול בו עד שישלמו אחרי כן ארבעים סאה מי גשמים כאשר בארנו, וכן פסק הרב רבי אברהם אב בית דין (בעלי הנפש שער המים סי' ד' ה"ח). ולפי זה אומר אני דההיא דתוספתא דטהרות (פ"ב ה"ג) שהבאנו לפנים (דף רמ"ב א' בד"ו [הו' במקואות פ"א מ"א]) מקוה שאוב שהגליד ונימוח כשר להקוות עליו שמדבר בעניין זה להוסיף אחרי כן ארבעים סאה מי גשמים וחושב הגליד ונימוח כמו שאיבה שהמשיכה.
<h2>דף יב:</h2>
ואומר רבינו יעקב שאף על פי שבפרק המוכר את הבית (ב"ב ס"ו ב') אמרינן דשאיבה דרבנן דווקא מקצת שאיבה אבל כולו שאוב פסול מן התורה מדרשה דתורת כהנים שהבאנו למעלה [הו' במקואות פ"ב מ"ז] ואינו דומה שתהא אותה דרשה אסמכתא אלא דרשה גמורה היא כמו שאר דרשות שדורש שם מזה המקרא ומפני שכולו שאוב מן התורה גזרו שיהא המקוה נפסל בהשלמת ג' לוגין מים שאובין, ועוד מביא רבינו יצחק ברבי אברהם ראיה לדבריו מדתניא בתוספתא דמקוואות (פ"ב ה"א) מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר מפני שהוא ספק מים שאובין למקוה וחזקת מימי מקוואות כשרין עד כאן לשון התוספתא, פירוש משמע דווקא משום חזקה הוא דכשר שדרך עושה מקואות לעשותן ממים הראויין לטבול בהן אבל אם לא כן היה פוסל מספק דכל ספק שבתורה הולכין בו להחמיר, ועוד הביא ראיה מדתני בתוספתא באותו הפרק (ה"ה) שני מקוואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות הטהרות תלויות וכשאינו מטהר מספק למדנו שכולו שאוב מן התורה, והא דאמרינן בפ"ק דפסחים (י"ז ב') גבי משקה בית מטבחיא בכלים טמאין בקרקע טהורין ומשמע קרקע דומיא דכלים שהוא כולו שאוב ועוד כשמחלק שם בין דם למים ובין מים למים היה לו לחלק בין מים שאובין למים שאינן שאובים אלא ודאי בכולו שאוב מדבר ואף על פי כן אומר שם בקרקע טהורין מפני שהן ראוין להטביל בהן מחטין וצינוריות ועוד שסתם משקה בית המטבחיים הם שאובין, משמע שם שכולו שאוב אינו מן התורה, פירש הרב רבינו משה מפונטייז"א שזהו הטעם דאי אפשר למים הנופלים לארץ שלא ימשכו לכאן ולכאן ושאיבה שהמשיכה כולה טהורה מן התורה כי אף מדרבנן אמרינן במסכת תמורה (י"ב ב') כי אתא רבי דימי אמר ר' יוחנן שאיבה שהמשיכה כולה טהורה ומאחר שטהורה לכל הפחות מן התורה במקדש לא גזרו על שאיבה שהמשיכה ולכך אומר שם בקרקע טהורין, וכמו כן מה שאומר שם בקרקע טהורין שראוין להטביל בהן מחטים וצנוריות אין זה מדרבנן שהרי בטלו רביעית דמקוה אלא הואיל ומן התורה מטהר טהורין. ורבינו יצחק בר רבי שמואל היה אומר שאפילו כלו שאוב מן התורה כשר ואינו נראה לרבינו יצחק בר רבי אברהם אלא כמו שאמרנו (עי' ב"ב ס"ו א' תד"ה מכלל ור"ש מקואות פ"ב מ"ג). כתב רבינו משה (מקואות פ"ד ה"ט) הורו מקצת גאוני מערב ואמרו הואיל ואמרו חכמים שאובה שהמשיכוה כולה טהורה אין אנו צריכין שיהיו שם רוב מים כשרים וזה שהצריך רוב והמשכה דברי יחיד הן וכבר נדחו שהרי אמרו בסוף שאובה שהמשיכוה כולה טהורה ולפי דברי זה אם היה ממלא בכלי ושופך והמים זוחלין והולכין למקום אחר הרי זה מקוה כשר וכן כל אמבטי שבמרחצאות שלנו מקוואות כשרין שהרי כל מים שבהם שאוב שנמשך הוא ומעולם לא ראינו מי שעשה מעשה בעניין זה, עד כאן לשונו.
ודווקא שהמקוה חסר אבל אם המקוה שלם כל מים שאובין שבעולם אינן פוסלין אותו דתנן במסכת מקוואות (פ"ו מ"ח) אחד עליון ואחד תחתון והיו בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה, וכן מוכח בכמה מקומות במסכת מקוואות. ומה ששנינו שם (פ"ז מ"ב ור"ש) מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת ונפל מהן סאה לתוכו לא העלהו היו ארבעים סאה נתן סאה ונטל סאה כשר ומפרש בפרק הערל (יבמות פ"ב ב') ועד כמה אמר ר' יוחנן עד רובו אומר רבינו יעקב שאותה משנה מדברת במי פירות כמו שמוכיח שם למעלה אבל מים לא היו פוסלין אותו אפילו בכולו כיון שהמקוה שלם.
